חזרתי לאחרונה אחרי שבוע בסיני, ואני מקדיש את הפוסט עבור כל מי שמתכנן טיול בקרוב.
מעבר גבול:
הצד ההישראלי מאוד מסודר, ויחסית ממוזג, במסל נפלנו על יום בלי תור כמעט, מי שעם דרכון ביומטרי חוסך המתנה, בצד המצרי מנגד זו שכונה אחת גדולה, בבידוק הבטחוני הם מתייחסים אליך כמו אל בקר ולא בן אדם, מכריחים אנשים לעבור במהירות ופותחים בלי להסס מזוודות.
אחרי שהסיוט הזה נגמר עוברים לסיוט הבא של ביקורת גבולות, איך שנכנסים לאולם מתגלה בפעם הראשונה פרצופה האמיתי של מצרים שהיא כנראה אחת המדינות המושחתות ורקובות בעולם, על מנת לעבור בביקורות יש צורך במילוי פרטים אישים באנגלית על גבי גלויה, אבל מה – מי ששולט על הגלויות הם מאכערים שיסכימו למלא רק תמורת טיפ, אם תבקשו למלא לבד הם יעשו לכם פרצוף ויסננו אותכם, רק אם מתעקשים אז אפשר לקבל, עכשיו הקטע הכי מצחיק שאם הם ממלאים בעצמם הם זורקים זין – רק רושמים שם פרטי ומשפחה ותאריך לידה – בעוד שיש צורך במילוי פרטים נוספים, אבל מסתבר שזה מספיק לבקר גבול כי הוא מעביר ישר.
במעמד המעבר יש צורך לשלם 410 לירות מצריות, אז הלכנו לציינג׳ היחידי שממוקם שם, ובאופן לא מפתיע גם שם אתה נדפק – בעוד שהיחס דולר לירה אמור להיות 0.12 הם נותנים 0.16.
אחרי שמסתיים כל הסיוט של היציאה לטאבה מגיעים לרכב (למזלנו הזמנו מראש – 100$ לרכב 12 מקומות ממוזג עד שארם).
נוף:
באמת שבקטע הזה אין מילים, הרצועת חוף שלהם ממש יפה, וגם הנסיעה בין ההרים.
מזג האוויר:
אנחנו נסענו ב20 לאוג׳, והיה חם – חם מאוד, חם יותר מאילת, אז מי שלא מסתדר עם חום שיוותר מראש.
בנוסף יש קטע למצרים שהם לא ממש חזקים במיזוג, בהמון מקומות פשוט היה חם גם אם החלל היה ממוזג.
הנסיעה בדרך:
זה הטיפ הכי חשוב שאני יכול לתת לכם – לא לבקש בשום אופן מהנהג שיעצור לכם בחנויות נוחות בדרך, לא איך יודע להסביר את זה, אבל כל החנויות שם הן הונאה אחת גדולה, אתה נכנס לחנות ואין מחירים על המוצרים וכשמגיעים לקופה המוכר נותן מחירים לפי איך שבא לו, הקטע המצחיק הוא שהוא לא ידע שאני מצלם לו את המסך, אז כשהוא העביר מוצרים בברקוד לאחותי ראיתי את המחירים האמיתים על המסך, לדוגמה – גלידה ב7 לירה ואז ביקש 85 לירות, ככה עם כל השאר.
בקיצור מדובר במלכודות לתיירים ולצערנו הנהגים משתפים פעולה.
אנטישמיות:
מומלץ שלא לציין שאתם ישראלים, על אף העובדה שאנחנו מכניסים להם מאות מיליונים בשנה, הם עדיין מתייחסים אלינו כמו אל חרא, אל
תופתעו אם תראו שהמקומים מקבלים יחס ומחירים אחרים, זה מאוד מקובל שם.
לסיכום:
סיני יפה, האנשים די מחורבנים, מהרגע שאתה עובר את הגבול הם מצפים ממך לקבל טיפ לכל דבר הכי קטן, מומלץ להתמקח על כל דבר – ובמיוחד עם נהגי מוניות.
אני אישית לא חושב שאחזור לשם שוב בשנים הבאות, ובטח שלא בקיץ.