פרחאן הדליל יושב עכשיו, רגע לאחר החזרה מהטיול בהרי סיני, ורואה אותו מולי: גלבייה לבנה. תנוחת כריעה, עם גמישות מפרקים שהייתה לי…

פרחאן הדליל
יושב עכשיו, רגע לאחר החזרה מהטיול בהרי סיני, ורואה אותו מולי:
גלבייה לבנה. תנוחת כריעה, עם גמישות מפרקים שהייתה לי אולי בגיל שש. והוא כבר בן שישים.
סיגרייה נצחית, בפה או ביד. מגולגלת ביד. בלי פילטר כמובן. אבל גם בלי וויד. פנים חרושות קמטים.
וענווה ותמימות של בדואי אמיתי, כזה שכבר לא קיים אפילו בהר הגבוה, ובוודאי שלא באיזור הממוסחר של החוף. אחרון המוהיקנים.
ועדינות. כשאשתי ושאר הבנות טבלו בעירום בבריכה, חיכינו, הגברים, במרחק. והוא כל כך כיבד את הצניעות שלהן. היה יכול לשמור עליהן בעצמו. בקלות.
והקשבה. לקושי של הנשים בנות החמישים פלוס. לבני הצעיר, שהיה צריך לפעמים דרך משלו. לשיחה: מדבר כשצריך, אבל משאיר המון ספייס. בענווה.
אבל גם כבוד, והכרה בערך עצמו. גאווה, במובן הטוב של המילה.
והמון המון ידע. בעברית. בריפוי בצמחים. בהרכבה של תאנה על פיקוס. בחפירת בורות מים. במסלולים השונים, ובנתיבים בתוכם. היכרות אישית עם אבנים. את הסלע הזה גילגל פעם 300 מטר. את העגולה ההיא מרימים גברים צעירים שמוכיחים את כוחם. מזו הסדוקה צריך להיזהר.
חמישה ימים היה איתנו. ישנו יחד, אכלנו יחד. שוחחנו בעברית, וככל שהטיול התקדם נוספו עוד ועוד מילים ומשפטים ערבית. התקרבנו. נקשרנו.
אני לא יודע כמה טיולים עוד יוכל להוביל. אלה שמחפשים טיול רגוע ומתון, תוך היכרות עמוקה עם בדואי אמיתי ועם איזור סנטה קתרינה, יזכו במתנה נפלאה מהמדבר.
למעוניינים בתקשורת בווטסאפ עם ביתו, זיינב (להתאזר בסבלנות. התשובה מגיעה כעבור יום-יומיים…):
+201004010541. אפשר להתייעץ איתי, אילון, במייל – eilonshamir@gmail.com