קצת מהנסיעה שלנו לסיני.. נראה לי שזה יועיל לחלק מכם לפחות.
היינו 4 ימים במלון Movenpick בטאבה על בסיס הכל כלול.
הגעה:
הגענו למעבר גבול יום אחרי יום כיפור, סביבות השעה 13:00. היו אנשים אבל הכל עבר די מהר יחסית. לעומת זאת כשעברנו ראינו שיש תור גדול לחזרה לארץ. היו לנו אישורי הזמנה למלון דרך חברת Agoda. הפקידה עברה עליהם, בדקה אותם ואז אישרה לנו לעבור ללא תשלום אגרת מעבר. היא גם אמרה לי שהזמנות מאתר Booking לא תופסות.. אז צריך להביא את האישור צ'ק אאוט מהמלון כדי לקבל את תשלום האגרה בחזרה.
ביציאה מהמעבר בצד המצרי יש תחנת מוניות. מונית למלון עולה 20 שקלים (הם עובדים עם שקלים כמו מטבע מקומי) והמוניות גדולות – 8 או 10 אנשים נכנסים בכיף. היינו עם סבא וסבתא שלי אז בחרנו לא לתת להם ללכת ברגל, למרות שההליכה היא כ 10 דקות מהגבול למלון.
כסף:
שקל אחד שווה 4 לירות מצריות. דולר אחד שווה 17.5 לירות. יותר משתלם לשלם בדולרים מאשר בשקלים בגלל שבמציאות שקל שווה 5 דינר והם מחשיבים אותו כ 4.
המלון:
המלון יפיפה. בשעה שהגענו (14:30 שעון ישראל, 13:30 שעון סיני) לא היו הרבה הגעות. שני חדרים היו מוכנים ועוד 2 היו מוכנים תוך חצי שעה. בכניסה יש בידוק ושיקוף ויש דברים שאסור להכניס למלון אז אפשר להשאיר אותם אצל השומר בכניסה ולקחת אותם כשעוזבים. הצוות ממש נחמד ועוזר, באמת שירות של 5 כוכבים. החוף יפיפה וחולי. אבל… החדרים ברמת תחזוקה נמוכה יחסית. הם ישנים (לקחנו חדר עם נוף לים, שמענו שהבונגלו יותר טובים), קצת שבורים, לנו המים בכיור לא ירדו, הקומקום לא עבד, בקיצור, החדרים דורשים שיפוץ. אבל עדיין החדר היה ממש נחמד ומרווח, הנוף היה מהמם והיה לנו נוח. הרבה אנשים מתלוננים על המוזיקה מהבידור ערב, שהיא מאוד חזקה וקשה לישון. האמת היא שיש במה אחת שהיא עובדת עד 10:30 (החדרים שלנו היו קרובים אליה) ועוד אחת עד 00:30. לא היה כזה נורא ולא הפריע לנו לישון.
האוכל:
כמו שרשמתי בהתחלה, לקחנו בסיס הכל כלול. האוכל הוא כנראה הדבר הגרוע ביותר שחווינו. לא היה טעים לא בארוחת בוקר, לא בצהריים ולא בערב. האוכל חוזר על עצמו כל יום. הסלטים נוראיים (חוץ מהחומוס והטחינה שממש טובים). היה לנו ממש קשה למצוא משהו טעים, הסתפקנו באכיל. הנשנושי בוקר וצהריים בין הארוחות במסגרת ההכל כלול הם בדיוק מה שיש בארוחת בוקר וצהריים. האלכוהול שכלול במחיר הוא רק אלכוהול מקומי והוא מזעזע. גלידה לא כלולה. בקיצור, עדיף להביא אוכל מהארץ (אין בעיה להעביר אוכל במעבר גבול) ולא לקחת הכל כלול במלון. מה שכן טעים זה המיצים. יש מיץ אננס ומנגו מעולים.
קניות:
אין הרבה מה לקנות באזור, יש כמה חנויות במלון, שוק קטן ליד הילטון ועוד שוק קטן איך שיוצאים מהמלון פונים שמאלה והולכים כמה דקות עד שרואים אותו מצד שמאל. קנינו טבק ונרגילה. קילו טבק נחלה עולה 60-70 שקל, יש קופסאות קטנות ב 10 שקל לקופסא. הנרגילות לא זולות והתמקחנו מלא אבל בסוף קנינו במחיר סבבה. אל תקנו טבק במכולת הראשונה!!! הוא יקר ומעצבן. יש עוד מכולת 3 חנויות ממנו והוא יותר נחמד. תתמקחו מלא! זה עובד.. מה שכן, היינו בעקבה שנה שעברה וקנינו בהרבה פחות כסף, אבל יחסית לארץ המחירים עדיין סבבה.
צלילות:
אנחנו צוללים מוסמכים וממש רצינו לצלול. יש מועדון צלילה במלון, אבל זה לא באמת מועדון צלילה. המועדון היחיד שיש הוא בהילטון, ממש צמוד לגבול. אז אם מזמינים צלילה במלון צריך ללכת עם הציוד עד הכניסה לנלסון וילג' ומשם הם לוקחים לכם את הציוד למועדון צלילה. אנחנו ביקשנו שיבוא קלאב קאר ויקח אותנו מהמועדון במלון שלנו לכניסה לנלסון וככה לא סחבנו ציוד בכלל (היינו עם הציוד שלנו, אפשר להשכיר במקום בתוספת תשלום). בחזור הם הסיעו את הציוד שלנו ב speed boat. קיצר, הם ממש עוזרים ונחמדים ועושים הכל כדי שיהיה לכם טוב וקל. הצלילות עצמן סבבה, דומה לאילת כמובן אבל תמיד יפה לראות מקומות חדשים. המדריך שהיה לנו בצלילה הראשונה היה סבבה, אבל זה בצלילה השנייה היה לא משהו.. בכל מקרה זה לא השפיע יותר מדי על רמת ההנאה.
החזרה לארץ:
יצאנו מהמלון ב 10:00 זמן מקומי (11:00 זמן ישראל) כי הייתה להורים של בעלי טיסה לתפוס. שוב לא היה תור והכל עבר סבבה, רק בדקו לנו שעה את הציוד צלילה בצד הישראלי. היא גם פתחה לנו את הטבק ובדקה סמים, אבל זה לא היה עיכוב ממש רציני. קחו בחשבון דבר אחד – פגשנו בדרך זוג ערבים ישראליים שהחרימו להם את הרכב בצד המצרי כי הייתה להם מצלמת דרך. אז הם היו חייבים לחזור לישראל, לקחת איזשהם אישורים ולחזור וזה היה סיפור ממש מסריח. בקיצור, אם אתם עוברים עם רכב, תורידו את מצלמת הדרך.
זהו, סליחה על החפירה ומקווה שעזרתי למישהו 🙂
תהנו!!