שמתי לב לאחרונה שאנשים לא לוקחים אחריות ובמקום לקחת אחריות הם מעבירים אותה הלאה לאחרים ואני אתן דוגמאות חמות מהשטח: 1.

שמתי לב לאחרונה שאנשים לא לוקחים אחריות ובמקום לקחת אחריות הם מעבירים אותה הלאה לאחרים ואני אתן דוגמאות חמות מהשטח:
1. לשאול אם בטוח בסיני – שאלה מאוד מיותרת שכל כולה מכשילה את העונים לה. מי שמסתמך על תשובות של זרים בפייסבוק על שאלה שכזו, כנראה שסיני פחות בשבילו (הוא יכול לנסוע לסיני אלף פעם אבל היא עדיין פחות בשבילו).
2. לשאול אם כיף בחושה הזו או הזו – אחת השאלות הסובייקטיביות שאף אחד לא באמת יכול לענות עליהן, שני אנשים דומים במאפיינים שלהם ייסעו לאותה חושה באותו זמן עם חדרים צמודים, יאכלו את אותו האוכל וישחו עם אותם דגים, אחד מהם יעוף על החיים והשני יתמרמר ויחפש חושה אחרת.
3. לשאול אם זה סבבה לשתות חלב או לאכול ביצים בסיני – אם יגידו לכם שכן ותקבלו קלקול קיבה, תאשימו את הממליצים? ואם יגידו לכם שלא ותאכלו והכל יהיה סבבה, גם תאשימו את הממליצים?
4. לשאול כמה עולה מונית מהגבול – גם כן שאלת קיטבג, הרי שזה כל כך תלוי, כמה אנשים, לאיפה נוסעים, באיזו שעה, באיזה יום, עם איזה אוטו, עם איזה נהג, באיזו תקופה ועוד ועוד ועוד..
מה שאני בא להגיד, קחו אחריות א-נשים. על עצמיכם, על המעשים שלכם, על התכניות שלכם, על החלומות שלכם, על הכוונות שלכם.
תשאלו שאלות, תחקרו, תתעניינו, תהפכו אבנים, אל תפחדו לטעות, זה בסדר לשאול שאלות, גם אם התשובה שלהן מובנת מאליו, זה בסדר לשאול שאלות טיפשיות, זה בסדר לא לדעת.
רק מה, קחו אחריות, ואם אתם לא לוקחים אחריות, אל תעבירו את האחריות לאחרים.
לשאול אם בטוח בסיני, זה לא לקחת אחריות, זה לטמון את הראש בחול ולבקש מאחרים שיספרו לכם אם שמש בחוץ.
זה הכל
פרקתי
סעו לסיני, רק אל תאשימו אף אחד אם משהו השתבש לכם בזמן שלאחרים הכל עובר חלק, זה הכל עניין של קארמה. תהיו אנשים טובים אחד לשני, זה יעזור בלשפר את הקארמה, וגם זה לא בטוח.
מה שבטוח זה שאם לא נהיה אנשים טובים אחד לשני, טוב לא יהיה כאן.