לכל אחד יש זכרון ילדות.
שנים חיפשתי את שלי ולא מצאתי.
השבוע בסיני הוא בא אלי.
כבר בנסיעה על הכביש שאנחנו סללנו אי אז לאחר מלחמת ששת הימים ובדרך לנואיבה נזכרתי:
ישבתי נקי לאחר מקלחת במקלחות של החוף עם סבון קשה של נקה 7 לבוש גלביה לבנה וצחורה.
מביט באמא שלי רוכנת מעל הסיר שמעל הגזייה ומכינה לנו אורז.
העור של אמא שלי אדום שחום משיזוף לא מבוקר וידייה מערבבות חזק את האורז שלא ידבק.
אני משחק בצדפים ,שחום בעצמי מקרני השמש ומסביב הכל מדבר והים המושלם פרוס לפני.
לפעמים הייתי נרדם בפנימית המנופחת של הצמיג בתוך המים וההורים שלי היו דואגים.
אאאאסי בוא
מכינים אוכל!
ואני הייתי רץ יחף על החול הלבן.
זה זכרון הילדות שלי ,שחזר אלי פתאום פה בסיני וגם עכשיו המים צלולים בצבעים של השמחות,הבדואים אדיבים והשקט אין סופי.
אמרי הקטן שלי ,שכעת בערך בן גילי מזכרון הילדות שלי של אז היה פרטנר מושלם לחזור לסיני.
וכמובן לאבא ואמא שלי על הילדות של נסיעות לטיולים מושלמים בסיני וזכרונות נהדרים❤️.
שבת שלום
אבו אמרי