כניסה עם רכב ממעבר טאבה עד שארם, המלון, הצלילות ועוד דברים חשובים!
בשבוע שעבר חזרנו משארם לאחר 8 לילות בסיני. יצאנו לדרך מהקריות ועד שארם – עם הרכב המשפחתי, הרכב של זוג עם 4 ילדים.
המעבר היה יחסית רגוע (הגענו בשעה 08:30 בבוקר יום שישי). מי שבודק את הדרכונים של הולכי הרגל – בודק גם את הדרכונים של מי שנכנס עם רכב ולכן זה יכול להיות עמוס מאוד (לפחות מחכים בתוך הרכב).
מאחר שביררתי את רוב הדברים מראש – פירקתי בארץ את המוביל איי (חובה חובה).
עם ההגעה למעבר הגבול עם הרכב – מתחיל תהליך שעובד לפי הסדר הזה:
1. בעל הרכב יוצא עם הרישיון רכב (רק בעל הרכב יכול לעשות זאת או מישהו אחר עם יפוי כח) לעמדה בה כולם עומדים בתור לרכישת אגרת כניסה לסיני. בצד שמאל של העמדה הזאת – יש חלון עם נציג/ה שאחראית על תרגום רישיון הרכב המקורי – לאנגלית. שאלתי אותה והיא ענתה שהם עובדים 14/7 לכן לא צריך להילחץ ולחפש מקום לתרגום הרישיון המקורי בארץ. זה מיותר.
התשלום עבור תרגום הרישיון לאנגלית במעבר גבול – 26 שח (במזומן בלבד!).
מקבלים מסמך (שאותה נציגה מכינה במקום) – שהוא למעשה הרישיון רכב החדש שלנו – באנגלית.
2. מראש רכשנו אגרת כניסה לכולנו – עם סימון V במקום בו יש אפשרות להיכנס עם רכב. ראינו כאלה שהגיעו עם רכב בלי הסימון הזה – ולא הצליחו להיכנס.
עם הרישיון רכב החדש באנגלית – כלל היושבים ברכב עוברים להחתמת דרכונים (כולם יוצאים מהרכב וניגשים פיזית להעביר את הדרכון. אנחנו עשינו זאת בעמדות הביומטריות ולא אצל נציג/ה).
חוזרים לרכב לאחר החתמת דרכונים לרישיון רכב באנגלית וממשיכים את התהליך.
3. כעת מגיעים אל המחסום בו בודקים לנו שוב את הדרכונים ואז פותחים לנו את המחסום – ברוכים הבאים למצרים!
המעבר הצד המצרי דורש סבלנות, הבנה של התהליך והחלטה אישית לגבי טיפים למי שנפגוש.
4. דבר ראשון לאחר שעברנו לצד המצרי – זה מפגש עם איש ביטחון או שניים – שבודקים את כלל הרכב. הם מבקשים להוציא את המזוודות ולהעביר אותן שיקוף (צמוד למיקום של הרכב, באותו מקום בו כולם מעבירים את המזוודות שלהם בשיקוף). הם היו מסבירי פנים ולא היתה בעיה כלשהי. אנחנו היינו עם צ'מיגג על גג הרכב בן אחסנו חלק מהמוסדות (מותר להגיע עם זה וזה פיתרון מושלם).
הם עוברים על כלל מקומות האחסון שיש ברכב ולכן חשוב מאוד שלא יהיו טעויות כמו לשכוח במקרה לפרק מצלמות רכב או לשכוח משהו לא מקובל בתא כפפות (יש רשימה של מה מותר לאסור להביא).
חשוב להגיע עם מטף קטן (עולה 40-50 שח באוטו דיפו) מכיוון שזה חובה!
לאחר בדיקת הרכב ולאחר שיקוף של המזוודות – אנחנו חונים את הרכב בצד (לאחר 100 מטרים) כולנו יחד הולכים להחתים דרכונים בצד המצרי.
5. עם הכניסה לאולם בו מחתימים את הדרכונים – תפגשו "נציגים" שיציעו לכם למלא פתק עם פרטי הדרכון, השם שלכם והמלון אליו את נוסעים (וגם תאריכי יציאה וחזרה). להם זה לוקח 2 דקות ולכן זה יקח 4 דקות לא יותר… נכון שהעלויות זולות (הם מבקשים טיפ וגם כמה שקלים יספיקו) אבל כל דבר כזה יוכפל במספר האנשים ולדעתי זה מיותר לגמרי (בנוסף – מי שמחתים את הדרכון לא מסתכל על מה כתוב שם בכלל)…
חשוב מאוד – רגע לפני החתמת הדרכון בצד המצרי – להחליף כסף (קחו דולרים מראש) – יש צ'יינג רשמי של מצרים. יש שם שער החלפה הוגן והטוב ביותר (יותר טוב מהצד הישראלי). תחליפו שם את הכסף כי אם תגיעו עם דולרים להמשך התהליך להעברת הרכב בצד המצרי – הם יזרקו לכם סכומים הזויים שלא קשורים לשער הדולר ביחס ללירה המצרית ואז אין לכם הרבה מה לעשות…
6. לאחר החתמת הדרכונים בצד המצרי – חוזרים כולנו לרכב להמשך התהליך.
כעת מגיעים אל בחורה קטן עם מחסום. חיכינו קצת שיגיע מישהו לפתוח את המחסום. הוא מבקש את הרישיון שתרגמנו לאנגלית יחד עם הרישיון רכב המקורי שלנו (הישראלי). הוא מתקתק לאט לאט על המחשב (נראה שכל עניין המחשוב עדיין חדש שם) – ונותן לנו פתק איתו ממשיכים את התהליך.
את כל הפתקים והאישורים – חשוב מאוד לשמור (אני הסתובבתי עם כלל האישורים מרוכזים בפולדר פלסטיק ויכולתי לשלוף כל אישור באופן מסודר).
עם פתיחת המחסום – עוברים לחנייה. אם אפשר – תחנות בצל…
שם נכנסים (רק בעל הרכב) לאולם, פונים ימינה לחדר של האחראי על המכס, נותנים לו את רישיונות הרכב, משלמים 170 לירה (שילמתי 200 כולל טיפ) שזה בעברית – 40 שח +- (היחס הוא 5/6 לירות לכל שקל), בוא רושם את מספר הרכב בספר – בכתב יד (!) אדם נחמד מאוד סהכ.
7. עם המסמך שהוא נותן לכם – חוזרים לאותם המרכזי, משלמים אגרת רכב 1700 לירות (350 שח +-) וממשיכים – מחוץ לאולם באזור החנייה – יש עמדה של פקיד נוסף – שירצה מכם "סיפתח" טיפ קטן. אני נתתי לו 20 שח שזה יפה… אותו פקיד יבדוק לכם את מספר השלדה – הוא ירים את מכסה המנוע ויעתיק את מספר השלדה לנייר ויציע לכן להחליף עבורכם את לוחיות הרישוי. אני לקחתי מברג מראש (מותר להכניס). בהליך נתתי לו להחליף ובחזור החלפתי לבד.
עם מסמך שהוא נותן – חוזרים לאותם המרכזי – שם יש מספר פקידים שמייצגים במקום את מספר הרכב החדש (למעשה זה ייבוא של הרכב שלכם למצרים) – משלמים 1700 לירות (במשרד הצמוד) – שזה בערך 350 שח, מקבלים רישיון פלסטיק מצרי, 2 לוחיות רישוי וממשיכים את התהליך.
8. מזל טוב – סיימנו את התהליך שלקח בערך שעה וחצי כולל הדרכונים.
חשוב מאוד – החנייה הזאת עולה כסף (אין ממש שילוט ברור לגבי התהליך או לאן לנסוע או לגבי החנייה – די צריך לנחש לאן לנסוע לכן חשוב להבין מראש) – עם סיום התהליך – צריך לחזור אל הבוטקה הראשון ממנו נכנסנו (זה שפתח לנו את המחסום בפעם הראשונה) – להראות לו את כל המסמכים – הרישיון רכב, הרישיון האישי של הנהג (רישיון פלסטיק), תלוי בזמן החנייה – כמה תשלמו (זול מאוד עד 20 לירות). הוא ממתין לכם את כרטיס החנייה ורק איתו אפשר לצאת סוף סוף מהחנייה. שוב – תלוי בכם לגבי טיפים לכל מי שאתם פוגשים בדרך. אני אישית לא נתתי יותר מדי טיפים בדרך וזה היה בסדר.
9. חוזרים לרכב וממשיכים, יוצאים סוף סוף מהחנייה לכיוון שער היציאה מישראל למצרים. עכשיו צריך לשלם כמו שכל הולך רגל משלם – 400 לירות לכל אדם (80 שח בערך). מחכים ברכב בתור ואז מגיעים לשער הנכסף דרכו עוברים עם הרכב למצרים. אני חצאית מהרכב רגע לפני השער, שילמתי לפקיד 400 לירות כפול 6 בני משפחה + 200 לירות (40 שח +-) עבור הרכב ואז עברנו את שער הגבול. אנחנו רשמית במצרים!!
עם המעבר לצד המצרי, חשוב להבין כמה דברים. אני הגעתי עם מיכל דלק ריק למעבר גבול. תדלקתי בתחנת דלק 15-20 קמ אחרי המעבר גבול – בתחנת eco – דלק 95 כמו שאני רגיל. התחנה צמודה למעבר למלונות טאבה הייטס. חשוב מאוד לעמוד ליד המתדלק בזמן התדלוק ולא כמו בארץ – ללכת בזמן הזה לקנות משהו כי המחיר יעלה לכם "פתאום". מיכל שהיה עולה לי 480 שח בארץ – עלה לי 120 שח בתחנת דלק בטאבה… אכן הבדל עצום.
רגע אחרי המעבר עם הרכב – עצרנו ליד משרד לרכישת סים מצרי. בערך קמ אחד מהמעבר. מסתבר שזה סניף דואר מקומי. חיכינו לא מעט זמן לפקיד שיגיע… זמן סיני. הוא עזר לנו מאוד בהגינות להתקין לנו את כלל הסימים במכשירים – עלה 30-40 שח לכל אחד. הוא סירב לקבל טיפ כי הוא עובד ממשלתי וכנראה מצולם.
הסים עבד נהדר. הוויז עובד מדהים ואין שום בעיה לנווט.
לאחר התאונה הקשה שהיתה בסיני (משתתפים בצער המשפחות העמוק) – יש רכב משטרה שמוביל שיירת מוניות החל מהמעבר גבול ועד שארם. בדרך הם עוצרים הרבה פעמים – בתחנות דלק, בטאבה, נואייבה, דהב ושארם. זה יכול להיות סיוט מטורף. יכול לקחת 6-7 שעות להגיע עם מונית לשארם.
עם הרכב – היינו בשיירה הזאת עד הביקורת הראשונה של המשטרה המצרית (יש הרבה נוכחות משטרתית אבל כולם נחמדים). לאחר הביקורת הראשונה – השתחררנו מהשיירה למזלנו והמשכנו לנסוע לבד לשראם… לקח לנו סביב 3 שעות להגיע למלון..
הדרך מדהימה מבחינת יופי – מדבר וים… יחד עם זאת, נראה שהם בונים מחדש את הכבישים לכן חלק עדיין לא סלול אך הרוב סלול בצורה טובה. אין הרבה תחנות דלק בדרך ובאופן כללי לא תמצאו yello לקפה טוב… תתארגנו בהתאם – עדיף מהצד הישראלי כי בתחנות דלק הכל יקר מאוד…
ההתנהלות עם רכב מאוד מאוד מקלה ומאוד חשובה לעצמאות של הטיול – להגיע מהמלון לאזורים כמו נעמה ביי, סוהו, השוק הישן ועוד. כל נסיעה כזאת מהמלון שלנו (אלבטרוס) – לקחה 20-25 דקות לכל צד. זה חיסכון גדול גם בכסף. יחד עם זאת – אין תאורה כמעט בכלל בדרכים (מלבד הכביש הראשי בשארם) וזה מייצר תחושת לחץ כי כולם כולל כולם הולכים ברגל וחוצים את הכביש ללא שום רמזור וללא שום פחד. זה מאוד מאוד שונה מהארץ ויכול להיות מאוד לא נעים. התחושה הזאת היתה בכלל הנסיעות שלנו בשארם.
כללי:
אזור ראס מוחמד – מי שאוהב לצלול או לשנרקל – קראתי המון על האזור ונסענו לבד עם הרכב – טעות. תעשו זאת רק עם הדרכה או באוטובוס מסודר או דרך הים עם יאכטה. אין שילוט – מסוכן (זרמים חזקים) – וילסון לכם הרבה זמן.
יש ברוב המלונות מזח שנכנס לתוך הים – בקצה שלו תהיה לכם בטוח צלילה מושלמת. להבחא שנורקלים ומשקפות מהבית.
לא לעשות קעקוע חינה ברחוב או בשוק. זה מייצר רוב הזמן תגובה אלרגית בעור לאחר כמה ימים כי מסתבר שהזול גם כאן עולה יקר. החומרים שלהם מלאים בנפט או במשהו (קראנו על זה) וזה שורף מאוד.
אזור השוק הישן – מהמם. בכל מקום שיגיע ו לכם מחיר – תזכרו שזה לא המחיר. בדכ זה זול משמעותית.
אזור סוהו – נחמד ומצועצע. לא יותר.
אזור נעמה ביי – נחמד מאוד, טיילת ארוכה עם בתי קפה ומוסיקה מכל עבר.
המלונות ברובם ענקיים (מאוד). אותי זה קצת התיש. המלון שלנו היה נהדר, מלא בריכות, כמה מגלשות טובות אווירה נעימה. האוכל היה מושלם. כמה מסעדות טובות מאוד כלולות במחיר ללא תוספת תשלום.
תעשו ביטוח פספורט (חובה חובה חובה). אשתי היתה צריכה לתפור את הזרת (סיפור אחר) – הופתענו מאוד מאוד שהכל היה במלון עצמו – כולל 2 רופאים מהממים שהגיעו ועזרו. כל התהליך כולל זריקות הרדמה מקומית, תפרים, אנטיביוטיקה וביקורות כמה פעמים – הכל היה במלון. דיברנו עם פספורט כארד והם הטעינו את הכרטיס שלנו איתו שילמנו (כמו ויזה) במלון לטובת עלות הטיפול (290 יורו).
קל ופשוט…
בחזור עצרנו לילה אחד בנואייבה כדי להרגיש קצת את סיני של פעם. היה מאוד מאוד כיף…
לסיכום – האם ניסע שוב לשארם עם רכב? כנראה שלא. הדרך יכולה להיות מלחיצה, שארם עצמה לא קלה לנהיגה (חושך מצרים רוב הזמן). אם יש תקלה עם הרכב – באמצע המדבר – או בתוך שארם זה יכול להיות מאוד לא נעים (גם פנצ'ר)…
בחזור עם הרכב שעוברים שיקוף של כלל הציוד, מחליפים שוב לוחית רישוי, מחזירים את הרישיון פלסטיק, אותו פקיד בודק שוב את מספר השלדה, מגיעים למחסום בצד הישראלי (צריך להיות מאוד סבלניים), עוברים ביקורת דרכונים, עוברים במכס בישראל – עוברים חזרה לארץ.
מקווה שעשיתי לכן קצת סדר – לכל שאלה אשמח לענות.
בהצלחה!!