פוסט סיכום ואזהרת מעבר גבול. הייתי עכשיו 3 ימים במובפניק בטאבה עם בת ה6 שלי והיה ממש כיף . ממממש…

פוסט סיכום ואזהרת מעבר גבול. הייתי עכשיו 3 ימים במובפניק בטאבה עם בת ה6 שלי והיה ממש כיף . ממממש כיף. אני כותבת את הפוסט הזה כדי שתהיו מוכנים למעבר הגבול בחזור, ואולי למנוע עוגמת נפש. זה לא חדש שהצד הישראלי במעבר הגבול חזרה לארץ הוא דוחה ומזעזע ברמות מבחינת החומר האנושי, אני אילתית במקור וגם לפני 20 שנה זה היה החלק הכי נורא בנסיעה לסיני- הצד הישראלי. אבל עכשיו עם הקורונה זה באמת עם שיא חדש. בכניסה לטרמינל הישראלי נבחה עלי בחורה עם מסכה על הסנטר לשים מסכה, ואז בבידוק הבטחוני, למרות שאמרתי שיש לי לפטופ בתיק הגב, עצרו אותי ואת הילדה הצידה לבדיקה מקיפה בגלל משהו חשוד בתיק, הלא זה הלפטופ, וגם עיכבו אותו לבדיקת חומרי נפץ (נו, באמת), אחרי זה למלא אונליין טופס ואז עוד טופס ואז עוד אחד, ואז הסכימו סוף סוף לחתום על הדרכון. משם דרשתי לקבל חזרה את הכסף של האגרה ממלגם. אז שלחו אותי לאיזה חלון מאחורי הטרמינל בחוץ, הבאתי את הטפסים (צריך להדפיס את הקבלה והברקוד וגם לקחת אישור צ׳קאאוט מהמלון) מי שאין לו הכל לא יחזירו לו את הכסף. האישה לקחה את הטפסים והביאה לי טופס אחר. עכשיו תלכי לעוד חלון. בחלון ההוא אין אף אחד. חוזרת אליה. אז תצאי מהטרמינל עם הילדה והתיקים ותלכי חזרה לנכנסים, שם יהיה מישהו. השומר לא נותן לצאת כי לא עשינו בדיקת קורונה. צעקתי. התעצבנתי. נתנו לצאת. נכנסתי לנכנסים, עמדתי בתור, החזירו ברוב טובם את הכסף. תכלס יכולתי פשוט לצאת החוצה אחר כך בלי בדיקה בלי כלום כי גם לא אפשרו לי לחזור לצד השני. למזלם, אני אדם ישר אז יצאתי החוצה וחזרתי לאוהל קורונה ואגב חבל. קודם רישום ואז תשימי מסכה עד העיניים ושוב נביחות ואז אוהל בדיקות, לקחו את הדרכון שלי ושמו אותו על המבחנות שאמורות להיות סטריליות וצחקו עלי כשביקשתי שלא ישימו שם את הדרכון שלי, ואז עטו עלינו שני בודקים, אחד מהם עם מטוש ביד, תופס את הבת שלי, בת 6 כן? ומנסה לדחוף לה אותו, הייתי צריכה להזיז אותו ממנה בכוח, בעת שהיא בוכה ולצעוק עליו שיתרחק מהילדה שלי, ושאף אחד לא נוגע בה וקודם בודקים אותי ואז ברוגע בישיבה ועלי יבדקו אותה. הוא התחיל לצעוק ולגדף (דפוקה, מטומטמת), ליד הילדה הבוכה, כן? הבודקת השניה עשתה לי את הבדיקה ולקול המשך הגידופים שלו (סתומה, את בנאדם רע), היא עשתה בישיבה וברוגע כמו שביקשתי בדיקה גם לבת שלי שישבה עלי, המומה מהסיטואציה.
זהו. אין מוסר השכל. היא אמרה, הילדה, שהמצרים מצחיקים ונחמדים ושהיא שמחה שנונה (אמא שלי) היא ממצרים. והישראלים הם רעים ולא מתנהגים יפה.
לתפארת מדינת ישראל.